דברים שרואים משם… התחממות כדוה״א ממבט על (ואיך גם הקורונה משתרבבת לשם)

עודכן ב: ספט 26


ארועי אקלים קיצון כבר אינם עניין נדיר אלא חלק ממציאות גלובלית חדשה, שאין מקום בטוח מפניו. עוצמת השריפה בהרי ירושלים היא המחשה מצערת של הזמן האחרון.

גלי חום בקטבים, שטפונות בוץ מטורפים, סופות, שרפות ענק, בצורות, רעידות אדמה ומה לא…


כבר אין שאלה האם… אלא מה עושים? ומה אפשר וחייבים לעשות?


בנקודה הזאת, אנחנו כחברה וכאנושות לא מצליחים להגיע להסכמות ולשיתופי פעולה אפקטיביים, אפילו שברור שמולנו בעיות דחופות, הרות גורל ומורכבות בקנה מידה גלובלי ושללא שיתוף פעולה אין סיכוי להתמודד איתן באמת. גם מדענים אינם כולם תמימי דעים לגבי הגורמים ועד כמה ומה לעשות בנידון, במיוחד כאשר הרבה מהתופעות אינן נחזות דרך חישובי המודלים הידועים.

בהינתן שכך, הנושא הפך ליותר ויותר פוליטי ומשתק המשאיר רק צפי אחד - אלא אם כן יתרחש נס כלשהו, אנחנו על מסלול הרסני של תנאי חיינו המוכרים לנו על פני כדוה״א.


יחד עם זאת, קיימת אפשרות נוספת!


במצב קיצון כזה, אני מאמינה שלא יזיק לאף אחד לשמוע איך הדברים נראים מכוון אחר, חדש, ממבט חוץ קוסמי. להחשף לאפשרות שונה הרואה את העולם שלנו כמערכת אנרגטית גדולה הכוללת טווחים שעדיין לא למדנו למדוד. ואולי אולי גם לפעול אחרת - בדרך שתחסוך לנו אי אלו חוויות קיצון.

ה״מה עושים״ מתחיל מעשיית סדר בבתפיסת התמונה הכוללת ומפיענוח הגורמים להתחממות המהירה של כדוה״א.


אם יש לכם תחושה שזה קשור להתנהלות שלנו בני האדם, תחושתכם מוצדקת, רק שהפואנטה שונה מהתפיסה הרווחת שרמת גזי החממה באטמוספירה היא הגורם הבלעדי ואם רק נשנה זאת המצב יחזור לקדמותו.


מהי הפואנטה האחרת?


מדובר על נושא שאף אחד לא אוהב לדבר עליו - הישגיות היתר וצרכנות היתר שלנו.


לחשוב שהגורם האנושי המרכזי להתחממות ולשינויי האקלים הוא פליטת גזי החממה זאת הסחת דעת מהגורם האמיתי שאף אחד לא אוהב לדבר עליו ואשר מפחיד גורמים רבים בכלכלה ובממשל.

הפיכת הנושא האקלימי לפוליטי יוצרת פילוג ובלבול כמסך המסיט את תשומת הלב מהנקודה העיקרית שהיא בזבוז נוראי של זמן, חומר ואנרגיה, ובה אף אחד לא רוצה לגעת -

אנחנו מכורים לצרכנות ולא רוצים לשמוע על להסתפק בפחות (למרות שקיימת מגמת המינימליזם כטרנד שוליים).

התאגידים והחברות לא רוצים לאבד את הרווחים המטורפים שלהם (על חשבוננו וחשבון עתיד ילדינו)

הכלכלנים והפוליטיקאים לא רוצים לראות האטה במשמרת שלהם. הם משרתים קודם כל את התאגידים ואת המשך ההתמכרות שלנו.


הישגיות יתר מדברת על ריצה ולחץ להשיג עוד ועוד כסף, מעמד, בילויים נוצצים, רכוש, נוחות ועוד (ומולה קיימת תנועת ההאטה, מיינדפולנסס ועוד… )


אז בלי להאשים אף אחד, בואו נכיר בכך שכולנו מכורים לחומר ולצריכת יתר במידה כזאת או אחרת ושהמיינסטרים בחברה ובכלכלה נעול על הרעיון שצמיחה כלכלית שווה לצריכה של יותר ויותר ושזאת מטרה ראויה.

אך לא כך!

מה הקשר?


מה הקשר בין התחממות כדוה״א לבין השגיות היתר שלנו?

בראית חומר מול חומר הקשר לא נראה מובן, אך בראיה של אנרגיה מול חומר הדברים נראים לגמרי אחרת. העיקרון הוא פשוט במהותו, אחרי שמבינים :).


למיטב הבנתי את המודל של ת״ע, כדוה״א, כמערכת אנרגטית, פועל לפי עקרונות מובילים והנה כמה מהם-

1. אנחנו ״היברידיים״ מבחינת הצריכה האנרגטית שלנו. אנחנו שורפים אנרגיה משני סוגים - חומרית (מזון שתיה אוויר) ולא חומרית (קוונטית, המכונה ״רוח״) המאפשרת לנו לפעול, לחשוב, להרגיש, לדמיין, לרצות… בקיצור מאפשרת לנו את החיים.

2. חלק מרצונות המימוש שלנו נכונים לתסריטים האישיים שלנו ולא יוצרים עודפים אנרגטיים וחלק מהרצונות שלנו חורגים מעבר וכן יוצרים עודפים.

3. רצון למימוש חומרי של כל אחד מאיתנו מייצר זימון מבחוץ פנימה של אנרגיה במצב קוונטי אשר חלקה מצליח להתממש, נדחס וקורס לחומר וחלקה מסתובב בעולם כ״מרק״ אנרגטי שאנחנו חיים בתוכו.

מכאן שככל שהרצונות החומריים העודפים שלנו כאנושות מתרבים כך אנו מעמיסים על ה״מרק״ האנרגטי על פני כדוה״א כמויות עצומות אשר כבר הומרו לצרכינו ואינן יכולות לצאת. לכן הן מצטברות ומפרות את האיזון הכולל.

התוצאה היא שעל מנת לשמור על שיווי משקל, מופעל מנגנון פרוק עודפים בצורת חום, שטפונות, שרפות, רעידות אדמה, סופות ועוד…

4. אנרגיה אינה אין סופית, גם בקנה מידה גלובלי, יש גבול לעד כמה נוכל לנצל את כדוה״א מול היכולת למלא מבחוץ את החוסרים. היינו בתאוצה שמתקרבת לגבול וכך הפעלנו מנגנון פיקוח ובקרה שהופיע בעולם בצורה של וירוס הקורונה. הוא הופיע ומתפקד כאמצעי התערבות על מנת להאט את הבזבוז החומרי שאנחנו מייצרים ללא הכרה תוך יצירת הררי זבל בלתי מטופל.

הוירוס, על כל הוריינטים שלו, מתוכנת להאט את הפעילות הבזבזנית שלנו מבלי לפגוע משמעותית בגודל האנושות וביכולת הפעילות הפרטנית המדוייקת לנו (למשל דיגיטלית).

5. קיימים לפחות 3 גורמים המשפיעים על האקלים בכדוה״א בו זמנית -

א. אנחנו בתחילתה של תקופת שינוי התפתחותי גלובלי שאותו לא ניתן לעצור ואשר כולל בהתאמה, גם שינויי אקלים וזאת בלי קשר לכל גורם אחר. אלו השפעות הכוללות הכחדת זנים של חי וצומח, יובש, שינויים בשדה המגנטי, עליה ברמות קרינה ועוד…

ב. כאמור, הישגיות עודפת שאינה תואמת את התסריטים האישיים מפרה את האיזון בכדוה״א ומביאה להתחממות מהירה ולכל יתר התופעות של פריקת עודפים.

ג. אנחנו בוזזים פיסית את משאבי כדוה״א ללא הכרה ובקצב מטורף, ומאלצים בכך את מנגנוני הבקרה, במערכת הגדולה שאנחנו חלק ממנה, להתערב בכל מיני צורות על מנת לשמור אפשרויות עתיד פתוחות לבני הדורות הבאים.

תעשיות הבשר, הדגים, האופנה, מוצרי הטכנולוגיה המתיישנים ומתחדשים במהירות, החקלאות, תעבורה ותיעוש אינטנסיביים כל אלה מביאים בשורה תחתונה לכריית מחצבים ומשאבים מהקרקע, מהים, מהחי ומהצומח. הצרכנות שלנו מגלגלת כלכלה פרועה ומביאה בשורה תחתונה לניצול פרוע של משאבים שאינו יכול להימשך.

ד. בנוסף להנ״ל אנו פולטים גזי חממה המחמירים את המצב עוד יותר.


כך נערמות בעיות בלתי פתורות זו על גבי זו ולא מפליא שהכיאוס הבריאותי, הנפשי, החברתי, האקולוגי והכלכלי רק הולך וגובר. כל אלה יחד מתערבבים, מבלבלים את המודלים, מקשים על הסכמות, ומעלים קונפליקטים חריפים בין מדינות.


מה אפשר לעשות?


ברמה האישית,

ההגיון אומר שאין ברירה. חייבים להאט את קצב ההישגיות העודפת והמלחיצה שבנוסף גם מסיטה אותנו מתיעדוף נכון איפה להשקיע זמן, תשומת לב וכסף.

כך קשה יותר להתמקד בפנימיות, למצוא את הקצב הנכון, להיות בקשב לעצמנו, להיות מדוייקים, להנות מהדרך, להיות בנוכחות ולחוות יותר משמעות, שמחה וסיפוק.

ברמה הפרטנית, המפתח הבסיסי יותר לפתרון בעיית האקלים הוא להתמודד עם העולם הממהר שלנו דוקא דרך האטה. להאט את קצב החיים של כמה שיותר בני אדם ליותר שפוי.

מה זה אומר?

  • להיות בררניים יותר. לעשות תיעדוף קפדני יותר של סדרי העדיפויות כאשר ההתפתחות האישית ורכישת מיומנויות מקבלים פלח גדול יותר מהזמן ותשומת הלב שלנו על חשבון הנאות חולפות.

  • להקפיד יותר על דיוק עם עצמנו, במיוחד מול לחצים חברתיים/משפחתיים/קהילתיים, לא להתפשר על מה שמאוד חשוב לנו ולשלם על כך בזמן, חיות ובריאות.

  • לשקול טוב יותר את העלות-תועלת לטווח רחוק בכל החלטה צרכנית, בכל צעד לקידום בלימודים ובתעסוקה. לא כל כך מהר לחדש חפצים ורכוש, פחות לטוס, פחות לבזבז מזון וכו׳…

  • לקחת בשוטף פסקי זמן למחשבה תחילה ופסקי זמן לחיבור עם עצמנו.

ברמה הכללית,

לעשות הרבה יותר ממה שכבר עושים, להשקיע בפתרונות לטווח רחוק, לפתח מקורות אנרגיה ברי קימא, לפתח מדיניות הכוללת קריטריון של טובת הכלל בטווח הארוך, לפתח פתרונות מחזור וניקוי סביבה חכמים, לפתח חומרים חכמים ועוד…

מסקנה

בלי להאשים אף אחד,

טיפה מינימליזם וטיפה האטה לצד דיוק עצמנו, אם נאמץ זאת במאסות, הם הכוון שיכול להוציא אותנו ממסלול הכיאוס וההרס שעלינו עליו . אם נעשה את זה, יש סיכוי טוב שנקדם את עצמנו ואת האושר האישי שלנו וגם שהקורונה תיחלש ותעלם מחיינו.


מה כבר יש לנו להפסיד?


אז בואו!

בואו נקדם את עצמנו משמעותית ונעצור קצת את הקצב. תחשבו על מיליארדי השנים שלקח לכדוה״א לייצר את החי הצומח, האוויר הים והיבשה על כל אוצרותיהם היפים לעומת מהירות ההרס של 100 השנים האחרונות…


בואו לא נתעקש לחזור לאורח החיים הצרכני שלנו מלפני הקורונה. בואו נתמקד יותר בפיתוח אישי שאינו חומרי (מיומנויות, יצירה, הרחבת דעת, מודעות עצמית, צמיחה אישית) בואו נחשוב רגע לפני רכישת כל מוצר, ונצרוך מוצרים בתיעדוף ובכמות מדוייקת בקצב איטי יותר.


מה דעתכם? שנאחד כוחות למען עתיד ילדנו והדורות הבאים?


נ.ב.

אם אתם סקרנים לשמוע יותר על זוית העל שממנה רואים דברים אחרת ואיפה לומדים על כך? מוזמנים להרשם לניוזלטר כאן.

22 צפיות0 תגובות
 
!-- Facebook Pixel Code -->