לק ג׳ל, מכונת קפה ומשבר האקלים- מה הקשר לפי לימודי תודעה?

עודכן: 16 ביוני

האם משבר האקלים הוא משבר ענק שלא קשור אלינו אישית? אם נבדוק רגע את עצמנו, מפרספקטיבה רחבה, אולי נגלה שיש לנו המון המון מה לעשות, ואפילו נפיק מכך רווח גדול, הרבה מעבר לענייני איכות הסביבה.


אנשים מכורים (לכל סוג של התמכרות) לא אוהבים לדבר על ההתמכרות שלהם. רק הכרה במצב מאפשרת דיבור פתוח על הנושא. לפני זה תהייה הכחשה, הימנעות, בכל מחיר כמעט ואפילו תוקפנות.

באופן דומה, אף אחד לא אוהב לדבר על הישגיות היתר וצרכנות היתר שלנו.


לא כל כך נעים לשמוע, אבל זאת האמת. כולנו מכורים. מי יותר ומי פחות. מכורים לצרכנות יתר ולא מוכנים לשמוע על להסתפק בפחות. מכורים להישגיות יתר מבלי לעצור רגע ולחשוב ברצינות מה טוב לנו באמת.

ואין לזה סוף! מצב תמידי של רצון ליותר ויותר, אף פעם לא מספיק, והרף עולה כל הזמן…


עד שהגיעה הקורונה ואילצה את כולנו לעצור.

עד אז, מסת בגדים וחפצים הצטברה לנו בבית בקצב כל כך פרוע, שעלה צורך במקצוע חדש של מסדרי בתים.

ברי מים בכל בית ובכל מקום כובלים אותנו במנוי חודשי. האם באמת הכרחיים? לק ג׳ל ש"חייבות" לחדש כל חודש. אין אפשרות טובה יותר?

אין סוף צעצועים מפורקים נזרקים מהר מדי לפח. הגיוני בעינכם?

מכונות קפה מחייבות אותנו לצרוך קפסולות ארוזות ומדודות מראש, במקום להכין לעצמנו את התערובת האישית שלנו במינון שלנו. הכרחי?

כל אירוע, הצעת נישואים או יום הולדת באמת מחייבים הפקה גרנדיוזית?

באמת הכרחי לקנות את הטלפון הכי הכי? האם את הנוכחי כבר מיצינו?

אין כל רע בכל אחד מהדברים האלו בפני עצמו, אך האם עצרנו לשקול את ההחלטה לצרוך אותם או התיישרנו ללא הכרה עם רף שראינו מסביב?


כאשר אנחנו מכורים, אנחנו לא שמים לב, לא שוקלים, לא חושבים כמה זמן, כסף, משאבים, חומר, אנרגיה, אריזות, קישוטים והובלות כל ההרגלים האלו שואבים מאיתנו.

והתמורה? מה קיבלנו בתמורה? מה למדנו? במה החכמנו? מעט מאוד, אם בכלל, כמו עכבר המתיש עצמו על גלגל ולא מגיע לשום מקום.


האפקט המצטבר

כשמיליארדי בני אדם נכנסים למעגל כזה יש לכך אפקט מצטבר וזה בדיוק מה שקרה ב-50 השנים האחרונות. ההשלכות לאורך זמן מצטברות ומשפיעות גלובלית על הפלנטה כולה, וכדור הארץ שלנו לא עומד בזה.

המשמעות היא גלי חום בקטבים, שיטפונות בוץ מטורפים, סופות הרסניות, שרפות ענק, בצורות, רעידות אדמה, התפרצויות געש ומה לא. הגענו למשבר אקלים.

מכיוון שכולנו מכורים, הדיבור המקובל על משבר האקלים בתקשורת, בחברה, בכלכלה ובפוליטיקה, מכוון את זרקור תשומת הלב שלנו אך ורק אל גורם אחד- אל פליטת גזי החממה, הרחק ככל האפשר מהפיל הלבן שבחדר- החלק המרכזי שאנחנו משחקים כאשר רובנו ״ג׳נקים״ של חומר, הנאות ואנרגיה. מה גם שאנחנו לא מתפתחים אישית מחוויות כאלו ורק מבזבזים זמן ואנרגיה יקרים שוב ושוב. ואף פרסומת לא תעיר אותנו, ובטח לא פוליטיקאים.


אתם שואלים מה הקשר?

מה הקשר בין התחממות כדור הארץ לבין צרכנות והישגיות היתר שלנו?

שאלה מוצדקת.


מה הקשר בין שינויי האקלים לבין צרכנות והשגיות היתר שלנו?

בראיה הרווחת הקשר לא קיים, נפחית את גזי החממה וזהו… אך בראיה רחבה יותר של אנרגיה מול חומר הדברים נראים לגמרי אחרת.

העיקרון הוא פשוט, אחרי שמבינים :) אז אני אסביר, כמיטב הבנתי כתלמידה ומנחה של לימודי תודעת העל (מודל תפיסתי העוסק בעקרונות וסיבות-על שאיננו מזהים, המושכים בחוטים מאחורי הקלעים ומשפיעים עלינו ועל כל דבר בעולם הפיזי הגלוי).

אני לא יודעת אם אפשר להרחיב פרספקטיבה במאמר אחד. אני אנסה כי אני מאמינה גדולה בכך שפרספקטיבה חדשה ומורחבת היא רלוונטית לההחלטות טובות ביום יום. (בכלל טוב להכיר בכך שאנחנו יודעים מעט מאוד על העולם, את הרוב אנחנו לא יודעים ולא יודעים שאנחנו לא יודעים 😇).


הנה מבט מפרספקטיבה רחבה על גורמים המושכים בחוטים מאחורי שינויי האקלים כיום:

בני האדם הם יצורים ״היברידיים״ מבחינת הצריכה האנרגטית. אנחנו שורפים אנרגיה משני סוגים - חומרית (מזון שתיה אוויר) ולא חומרית (או קוונטית, המכונה ״רוח״). את האנרגיה הלא חומרית שאנחנו צורכים אנחנו לא רואים, כמו שאת קרן השלט לטלוויזיה אנחנו לא רואים, אך הן קיימות ומשפיעות. אנחנו מוזנים ב״דלקים״ שונים לצורך חיי הרוח שלנו. סוג אחד מזין מוטיבציה, תשוקה, רצונות וכוח, סוג אחר מזין את המנטאלי ואת הדימיון וסוג נוסף את עוצמת הרגשות. ה״דלקים״ הללו מאפשרים לנו לפעול, לחשוב, להרגיש, לדמיין, לרצות ופשוט לחיות.


היכולת הזאת מובנית בנו ואנחנו משתמשים בה כמובן מאליו. למשל, לפעמים מפגש זוגי מתחיל כהתאהבות בה מתחוללת הזנה חזקה של אנרגית אש, של תשוקה ואנרגיה מימית של רגשות, ואילו האנרגיה המנטאלית האווירית נחלשת. כאשר האספקה האנרגטית המימית מפסיקה ואנרגיית האש ירדה, אנחנו אומרים שהקשר נגמר, שכבר לא אוהבים.

או דוגמה נוספת, כאשר ההזרמה של האנרגיה המנטלית נפגעת זה יכול, בין היתר, לקבל צורה של חוסר ריכוז או ערפל מוחי.

זה העיקרון, על קצה המזלג, הפועל בכל אחת ואחת מהפעילויות שלנו בכל רגע ורגע.


הכל טוב ויפה, אז איפה הבעיה?

הבעיה היא שכל רצון שלנו הוא ״לחיצה על השלט״ אשר מזמן עוד ועוד אנרגיה מכל הסוגים והיא מגיעה אלינו, אך אנחנו לא עושים שימוש בכולה מכל מיני סיבות שאין זה המקום לפרט אותן. לכן, חלק מהרצונות שלנו מתממש והאנרגיה ״נשרפת״ אך חלק גדול מהאנרגיה שאנחנו מזמנים חורג מעבר ונשאר ב״אטמוספירה״ כעודפים אנרגטיים.


למרות שאנחנו לא רואים את האנרגיה הזאת ועוד לא מצליחים למדוד אותה, היא אמיתית מאוד. כדור הארץ הוא מערכת סגורה, אז תחשבו על האפקט המצטבר של עודפים אנרגטיים במעין סיר לחץ. משהו חייב לשחרר לחצים!


על מנת לשמור על שיווי משקל, מופעל מנגנון פרוק עודפים המשתחררים דרך מימוש סרק בצורת חום, שטפונות, שרפות, רעידות אדמה, סופות ועוד. למשל, שטפונות פורקים אנרגיית מים עודפת, שרפות ענק פורקות אנרגיית אש, סופות משחררות לחצי אנרגיה אווירית.

כדור הארץ שלנו מנסה לאזן את עצמו. (הגוף שלנו אגב, עושה בדיוק אותו הדבר דרך סימפטומים בריאותיים)


למרבה הצער, גם זה מסתבר, לא מספיק.

הצרכנות והישגיות היתר שלנו קיבלו קצב פרוע כל כך, שהופעל מנגנון פיקוח ובקרה נוסף שהופיע בעולם בצורה של מגפה גלובלית עם וירוס הקורונה.

המגפה מתפקדת כאמצעי חירום על מנת להעביר אותנו תהליך גמילה קשוח. מכורים לא עוצרים בעצמם את ההתמכרות שלהם, הם זקוקים להתערבות חיצונית. ואנחנו לא היינו עוצרים מרצון.

הקורונה המתמשכת היא אמצעי להאט את הבזבוז החומרי והאנרגטי שאנחנו מייצרים ללא הכרה תוך יצירת הררי זבל בלתי מטופל. האמצעי הזה מופעל על מנת לשמור אפשרויות עתיד פתוחות לטווח הרחוק לבני הדורות הבאים.

אנרגיה אינה אין סופית.


תחשבו למה גורמים:

- תעשיות הבשר והדגים

- תעשיות האופנה והיופי

- מוצרי האלקטרוניקה והחשמל המתיישנים ומתחדשים במהירות

- החקלאות, התעבורה, התעופה והתיעוש האינטנסיביים


כל אלו מביאים לכריית מחצבים ומשאבים מהקרקע, מהים, מהחי ומהצומח שאובדים ללא שוב. ניצול פרוע כזה של משאבים אינו יכול להמשיך ללא סוף.זה הרעיון המרכזי.

קיימים גורמים נוספים התורמים לשינויי האקלים וכמובן שגם גזי החממה מוסיפים אש למדורה, אך הם לא העיקר! העיקר הוא מה שאנחנו בחיינו האישיים יוצרים מבלי דעת והאפקט המצטבר המאלץ מצבי קיצון להכות בנו לעיתים יותר ויותר קרובות.


אז ודאי תשאלו מה אפשר לעשות?

ברמה האישית,

ההגיון אומר שאין ברירה. חייבים להאט את הריצה להישגיות עודפת ומלחיצה שהופכת אותנו לפחות בריאים ופחות מאושרים. היא גם מונעת מאיתנו להיות במיטבנו, לתעדף נכון איפה להשקיע זמן, תשומת לב וכסף.


כמו שהזכרתי בתחילת המאמר, הבעיה היא לא מוצר כזה או אחר, הרגל כזה או אחר, הבעיה היא שאנחנו לא שמים לב איך אנחנו מיישרים קו, כל פעם עם רף חדש. כאשר כולם מסביבנו עושים את אותו הדבר, קשה להתעורר וללכת נגד הזרם. קשה לנו לעצור ולתפוס את עצמנו. כשאנחנו במודעות כזאת, קשה יותר להתמקד בפנימיות, למצוא את הקצב הנכון, להיות בקשב לעצמנו, להיות מדוייקים, להנות מהדרך, להיות בנוכחות ולחוות יותר משמעות, יותר שמחה וסיפוק.


אז מה לעשות? ברמה הפרטנית, המפתח הוא להתמודד עם העולם הממהר שלנו דוקא דרך האטה. להאט את קצב החיים של כמה שיותר בני אדם ליותר שפוי.

מה זה אומר?

  • להיות בררניים יותר. לעשות תיעדוף קפדני יותר של סדרי העדיפויות כאשר ההתפתחות האישית ורכישת מיומנויות מקבלים פלח גדול יותר מהזמן ותשומת הלב שלנו על חשבון הנאות חולפות.

  • להקפיד יותר על דיוק עם עצמנו, במיוחד מול לחצים חברתיים/משפחתיים/קהילתיים. לא להתפשר על מה שמאוד חשוב לנו ולשלם על כך בזמן, חיות ובריאות.

  • לחסוך. לשקול טוב יותר את העלות-תועלת לטווח רחוק בכל החלטה צרכנית, בכל צעד, גם לגבי לימודים ותעסוקה. לא כל כך מהר לחדש חפצים ולרכוש מוצרים, פחות לטוס, פחות לבזבז מזון וכו׳…

  • לסגור ביומן פסקי זמן למחשבה, ופסקי זמן לחיבור עם עצמנו.

ברמה הכללית,

לעשות הרבה יותר ממה שכבר עושים, להשקיע בפתרונות לטווח רחוק, להשקיע בהון האנושי מגיל צעיר, לפתח מקורות אנרגיה ברי קימא, לתת משקל לקריטריונים של טובת הכלל בטווח הארוך, לפתח פתרונות מחזור וניקוי סביבה חכמים, לפתח חומרים חכמים ועוד.

הרעיון מתכנס לטיפה מינימליזם וטיפה האטה לצד דיוק עצמנו. אם נאמץ זאת במאסות, זה כוון שיכול להוציא אותנו ממסלול הכיאוס וההרס שעלינו עליו . אם נעשה את זה, יש סיכוי טוב שנקדם את עצמנו ואת האושר האישי שלנו וגם שהקורונה תיחלש ותעלם מחיינו. כבר לא נתנהג כמכורים.


מה כבר יש לנו להפסיד?

אז בואו!

בואו נקדם את עצמנו משמעותית ונעצור קצת את הקצב. תחשבו על מיליארדי השנים שלקח לכדור הארץ לייצר את החי הצומח, האוויר הים והיבשה על כל אוצרותיהם היפים לעומת מהירות ההרס של 50 השנים האחרונות.


בואו לא נתעקש לחזור לאורח החיים הצרכני שלנו מלפני הקורונה. בואו נתמקד יותר בפיתוח אישי שאינו חומרי (מיומנויות, יצירה, הרחבת דעת, מודעות עצמית, צמיחה אישית) בואו נחשוב רגע לפני רכישת כל מוצר ונצרוך מוצרים בתיעדוף ובכמות מדויקת בקצב איטי יותר.


מה דעתכם? שנאחד כוחות למען עתיד ילדנו והדורות הבאים?

14 צפיות0 תגובות
 
!-- Facebook Pixel Code -->