למדתי הרבה מאוד על אור וחושך מתודעת העל*. כווני מבט חדשים שמעולם לא העליתי על דעתי.
למשל, ההבנה הבסיסית האומרת שאמנם אנחנו בני אור, אך חיים בעולם דו-קטבי שבו מקודש חופש בחירה.
מכאן מתחייב שיתקיימו אפשרויות בחירה, כלומר מקום גם לקוטב הנגדי - לחושך.
כי איזו משמעות יש לחופש ללא מרחב אפשרויות ?
למדתי גם לקבל שחזית המלחמה בין האור לבין החושך ממוקמת בתוך תוכנו בכל רגע ורגע. לכולנו צד מואר וצד אפל! השאלה היא את מי נבחר להזין יותר?
אך איך נדע מה ראוי ומואר יותר ומה פחות ואיך ניטיב להשתמש בחופש הבחירה?
לא פשוט לזהות… כמעט לא אנושי. כבני אנוש, אין לנו את העומק, את הפרספקטיבה הגבוהה והבהירות הנדרשים על מנת לפענח מציאות כל כך מורכבת. הרבה חרדים למשל רואים חילונים כחשוכים ולהיפך…
מי יכול להוכיח? מי יכול לשפוט?
הקלישאה אומרת שמה שבא מאהבה זה אור ומה שבא מפחד זה חושך. זה אולי לרוב נכון אך כללי מידי ושוב גם כאן, מי יכול להוכיח? מי יכול לשפוט? לכל סיטואציה מורכבות משלה.
אנחנו כל הזמן בוחרים!
תשומת הלב, אנרגיית החיים שלנו נמצאת כל הזמן בתנועה זורמת ושוטפת. בכל רגע ורגע אנחנו שוקלים לאן להפנות אותה. חופש שיקול הדעת הוא לכן מקודש.
המושג ״קדוש״ בשפה העברית (העמוסה בתודעה גבוהה), קשור ליכולת להקדיש ולכוון את אנרגיית החיים, האנרגיה הפנימית שפועמת בנו למטרה ראויה. קדוש הוא מה שנמצא כראוי להקדיש לו את החיות והויטליות הפילאית שלנו, כמטרה וכוון פעולה מוארת. חופש פעולה ושיקול דעת מאפשרים לנו לדייק ככל האפשר את עצמנו. אנחנו זקוקים לחופש פעולה (כזה שאינו פוגע באחר) כך שנוכל ללמוד מטעויות ולצמוח ובכך לקדם את עצמנו וסביבתנו.
המודעות האישית שלנו, ככל שהיא עולה וההבנה מתרחבת, כך גם מרחב הבחירה העומד לרשותנו גדל וגדלה היכולת שלנו לעשות בחירות טובות יותר. אני מקווה שהקריטריונים שאספתי כאן יוכלו לסייע גם למי שאינו לומד את תודעת-העל לקבל הרחבה בשיקול הדעת וביכולת להפנות משאבים אישיים בדרך מיטיבה.
7 קריטריונים לפי הבנתי את תודעת-העל* העוזרים לזהות ביתר בהירות כל החלטה או עמדה, איפה היא פחות או יותר ברצף שבין שני הקטבים בין אור לחושך:
טווח קצר או ארוך? בטווח הזמן הקצר, אור יכול להראות כמו חושך וחושך יכול להראות כאור. בכל סיטואציה יש מורכבות שקשה לפענח מבחוץ כאשר אניננו חלק ממנה. בטווח הארוך ההבדלים כבר יותר בולטים ומתגלות התוצאות - אם היו מועילות ובונות או הרסניות. דרכו של האור היא לפעול למען מטרות רחבות היקף לטווח ארוך. לכן אחד התרגילים שבאים לעזרתנו הוא התרגיל של לקחת כל החלטה ובחירה משמעותית בחיינו ולראות כמה שיותר רחוק וכמה שיותר רחב את השפעותיה והשלכותיה. נוכל לשאול עצמנו האם אנו מתפתים לרווח מיידי כלשהו כספי/רגשי/מעמדי כאן ועכשיו מבלי לחשוב קדימה או שנבחר לאזן את שיקול הדעת שלנו ביתר כובד ראש. (אנשים בוגרים מנוסים ומאוזנים עמידים יותר כנגד פיתויים וכן גם בעלי תפיסה רחבה ולכן שווה להשקיע בהרחבת התודעה :))
איחוד או פירוד? דרכו של האור לפעול בכוון של אינטגריטי באיחוד פנימי וחיבור עם אחרים למען מטרה רחבה, בונה ומועילה בטווח הארוך. דרכו של החושך הפוכה. לקטב, להפריד להפריד להפריד ולמען מטרה מצומצמת והרסנית בטווח הארוך. מהבחינה הזאת למשל, לא כל החרדים ולא כל החילונים פועלים באותו כוון באותה המידה. ויחד עם זאת, לצערי אין דבר שקהילות חרדיות לא עושות למען להפריד עצמם, בתוך עצמם ומאחרים בכל מובן… אכן הרסני ומצער מאוד.
אקטיביות או פסיביות? דרכו של האור היא להיות בתנועה ובהתקדמות פעילה מתמדת כנגד הפיתוי של עמידה במקום, התקבעות, המנעות ופסיביות קלה ונוחה שהחושך מציע לנו במסווה כזה או אחר. ככל ששיקול הנוחות בבחירות משמעותיות הוא דומיננטי יותר, כך אנו סוטים מדרך הישר בתסריט שלנו. התפתחות וגדילה דורשים מאמץ עקבי, תעצומות נפש ותשומת לב מוקפדת על מנת לדייק את הוצאתו לפועל של התסריט הפנימי שלנו. כמובן אין בעיה עם מנוחה והתרעננות, להיפך, זה מחוייב המציאות, אך תמיד להמשיך קדימה, להתחדש, ליזום, לבנות, לפתח וכו׳…
גדילה של הפנים או של החוץ? כל מה שאנו משקים אותו גדל. דרכו של האור היא להשקות ולהגדיל את הפנים והחוץ בהתאמה. מכיוון שאנו בני אור, התפתחותנו הפנימית אינה מוגבלת כלל, אין לה מחיר חומרי כבד. אנו יכולים להמשיך ללמוד עוד ועוד כל חיינו. לעומת זאת התפתחות חומרית היא מאוד יקרה וחשוב לשקול אותה בכובד ראש. השאלה שאנו יכולים לשאול עצמנו בכל החלטה משמעותית - עד כמה אני הולך להשקיע השקעה אישית וכספית שמגדילה את הפנים בטווח הארוך, ששמה אותי במקום בונה חדש. ועד כמה אני מזין הנאות חומריות/חברתיות/חיצוניות, בטווח הקצר, למטרה מצומצמת, וזאת לעומת אפשרויות השקעה אחרות. דרכו של החושך היא לגרום לנו לבזבז כמה שיותר אנרגיה על מטרות נוחות שמשאירות אותנו במקום מבחינה פנימית.
עצמאות או תלות? כאמור, לכל אחד מאיתנו תסריט אישי ייחודי פנימי. דרכו של האור היא לתמוך בעצמאות האישית שלנו ולאפשר גדילה בדרך נסללת אישית, הנצעדת בקצב אישי. אנחנו רגילים להשוות עצמנו לאחרים כל הזמן… השוואה שרק גורעת מאיתנו התקדמות המשמעותית. גם ביחס לילדים נאמר ״חנוך לנער לפי דרכו״ לחנוך במובן של להציע ולאפשר התנסות ראשונית ולא להכתיב או לכפות תוצאות מסויימות. יצירת תלות באחרים מנוונת את החיות העצמית האישית. מכיוון שאנחנו חלק ממערכת מוארת, בטווח הארוך תלות מתמשכת אינה ברת קיימה. היא תוביל לבסוף למפלות ואכזבות קשות המאיטות ומבזבזות לנו זמן, כסף ותעצומות נפש… שזה מה שהצד החשוך רוצה להשיג. לכן השאלה שאנו יכולים לשאול עצמנו בכל החלטה משמעותית - עד כמה אני מונע מתוך עצמי באמת ועד כמה אפשרתי לעצמי להיות כפוף להשפעות זרות כמו ריצוי למשל. עד כמה אני מאפשר לעצמי חופש לחשוב, לחקור ולשקול מצבים ממקורות מידע מגוונים ולהגיע למסקנה שמתקבלת על דעתי האישית.
תוצאה תהליכית או מיידית? ״הפזיזות מהסטן״. דרכו של האור היא ללכת צעד צעד בדרך תהליכית שלב אחר שלב. כל שלב מתבסס ומאומת ורק לאחריו יגיע השלב הבא. כל תהליך הוא סיב המצטרף לאלומת סיבי תהליכים מקבילים אשר מתלכדים יחד למימוש בעל משמעות מכוננת חדשה… רק בהסתכלות אחורה נוכל לזהות איך דברים שפגשנו בשלב מסויים שימשו ותרמו לנו בשלב אחר… מי לא מכיר את זה? הבעיה היא שהחושך מנגד מפתה ומציע לנו לקפוץ ולדלג על שלבים… להגיע לתוצאה ורווח מיידי שהסיכוי שיהיה בר קיימה בחיינו הוא מאוד קטן. פשוט משום שהתהליך כולו אינו שלם. חסרים בו שלבים ולכן החיים יפגישו אותנו שוב ושוב עם השלבים החסרים על מנת לעזור לנו להשלים אותם… ובנתיים בזבזנו זמן ומשאבים, קיצצנו פוטנציאליים מתקדמים והאטנו את עצמנו… החושך אוהב את זה מאוד. לכן להיות מסוגל להעזר בסבלנות וכובד ראש זאת דרגת התפתחות מתקדמת המיוחסת לזיקני השבט. ככל שנהיה מודעים יותר לסכנה כך נוכל להתבגר מהר יותר מהבחינה הזאת ופחות ללכת שבי אחר תוצאות מיידיות ויפות מידי…
אמון ואמונה חומרנית או רוחנית? במי נשים את מבטחנו? מצד אחד, אין ביכולתנו להוכיח מהיכן באנו ולהיכן אנו הולכים לאחר מותנו. ומצד שני, לכל המודלים בפיזיקה יש חוסרים גדולים. במצב כזה נשארת רק אפשרות להאמין! מכיוון שכך, (תאמינו או לא חחח… ) בנקודה הזאת תודעת העל טוענת שהאור דוגל בחשיבות שניהם. מכיוון שהתסריט שלנו הוא פנימי תיאורטי הוא מהווה את הרוח אך ללא מימוש חומרי אין טעם לחיינו. החושך לעומת זאת לוקח אותנו לקצוות. ולכן, שתי העמדות גם הרוחנית השוללת חשיבות לחומר וגם החומרית השוללת חשיבות לרוח משרתות את הצד החשוך ומאיטות את ההתפתחות שלנו לעומת הפוטנציאל שהגענו איתו לעולם. זה אומר שאף פעם לא מאוחר לבחון שוב ושוב את האמונות שלנו ומה מניע אותן ולאזן בין חומר לרוח. מי שחומרני בנטיה שיבחן שוב את עצמו ולהיפך. תמיד אפשר לבחור מחדש בנאמנות לעצמנו עכשיו.
זה על קצה המזלג… יש עוד כל כך הרבה פרמטרים.
מקווה ששמתם לב שאין כאן אף מילה על מוסר וצדק. תודעה גבוהה מתעלה על חשיבה שיפוטית כזאת. היא מכוונת לעקרונות אוניברסליים ולסיבות המובנות להיותם ברי תוקף.
ודאי גם שמתם לב שהעקרונות האלה אינם חדשים כלל וכלל. החידוש מבחינתי הוא בקישור החד שתודעת העל עושה להם כמזיני אור או חושך. זאת מודעות חסרה בשיח הכללי, פשוט מחוסר כלים לבחינה. ההשכלה שתודעת העל מביאה מפרספקטיבה קוסמית רחבה מחדדת את הערנות (הכלכך קריטית לגדילה) למלחמת אור בחושך המתרחשת בתוכנו.
אני אוהבת תמיד לזכור שאיננו יודעים דבר. הידע שלנו אפסי. יש הרבה הרבה שאיננו יודעים ואיננו יודעים שאיננו יודעים. טוב לזכור שתפקידנו לעשות כמיטב הבנתנו ברגע נתון ולא יותר, ויחד עם זאת לא לקחת דברים ברצינות רבה מידי :)
באהבה ובהצלחה!
אילנה.