ישנן כמה הקבלות בין כסף לאנרגיה - אחת מהן היא עיקרון שימור הערך.
הכסף שלנו הוא אמצעי תשלום מוסכם לחליפין. הוא נושא הבטחה לשמור לנו שווה ערך לשימוש עתידי במקומות שונים.
זאת הבטחה תיאורטית שאנחנו מקבלים ומאמינים לה.
אך מה יכול להבטיח ערך לעתיד בעולם של שינויים ואי ודאות?
כל דבר שהוא בעל ערך בעינינו, ככל שהוא נדיר יותר, כך ערכו אכן מובטח ונשמר. זהו עיקרון הנדירות.
נדירות שומרת על ערך. ממש כמו אנרגיה-
אנרגיה בטבע אינה אין סופית, תמיד מוגבלת בכמות וקצובה בזמן. גם השמש שמבחינתנו היא נצחית - זמנה קצוב… כך כמובן משאבי כדור הארץ הנשדדים שלנו - הם מוגבלים. שנות החיים שלנו ושנות הקיום של כל חפץ וכל דבר - הכל מוגבל וסופי.
חוק שימור האנרגיה חל בכל מקום ביקום.
אך קל לשכוח את זה בכלכלת האינפלציה המעוותת שלנו.
מה קורה לנו עם כסף?
הכלכלה הנוכחית שלנו מחנכת אותנו להתייחס לכסף אחרת לגמרי, כדבר העומד בפני עצמו, כמוצר שבנקים מקריצים משום מקום, שאפשר לאגור ולסחור בו במוצרים פיננסיים ובבורסות מסחר, תוך התעלמות ונתק מהעובדה הבסיסית של מגבלת הזמן, האנרגיה ותשומת הלב האישיים העומדים לרשותינו.
כבר חפרתי כאן יותר לעומק על כך שהכסף במהותו אמור להיות שיקוף חיצוני למאמץ למימוש הערכים הפנימיים שלנו. לכן בעברית הוא מכונה ״דמים״ כמו דם הנושא את החתימה האנרגטית האישית שלנו - עניין מאוד אישי שאמור לשקף את היצרנות, היצירתיות וסידרי העדיפויות האישיים שלנו.
מכיוון שכך, עקרונית, זה בסדר גמור שאנחנו לא שווים בכמות הכסף העומדת לרשותנו, כפי שאנחנו לא שווים ביכולות שלנו. מצבנו הכלכלי הוא עניין לגמריי אישי בקונטקסט הפרטי שלנו ולא נכון להשוות אותו לאחרים. אך כמו שהיכולות שלנו נישמרים ומתפתחים, כך גם הכסף שלנו אמור להתנהג, בקונטקסט האישי שלנו… והרי למרבה הצער, לרוב לא כך הוא.
אנחנו חיים בסביבה כלכלית שבה המחירים תמיד עולים עם פגיעה ישירה ביכולתנו ליצור שפע ושגשוג עבור עצמנו בדרכנו לאורך זמן.
שחיקת הערך של כספנו לעתיד מריצה אותנו למרוץ עכברים שוחק, מלחיץ הפוגע ביכולת הפוטנציאלית של כל אחד מאיתנו להשיג שפע ושגשוג דרך פעילות יצרנית, השקעה ותיעדוף הזמן וכל יתר המשאבים האישיים שלנו.
הקשר בין עושר ליצירתיות ויצרנות הפך להיות רופף. הקשר בין כסף לאנרגיה מתעוות-
במציאות בעולמנו- נדירות הכסף נעלמה - מאז שהדולר כבר לא מוצמד לערך הזהב כעוגן של נדירות, הוא הפך למטבע מבוסס חוב המוצע לנו דרך הלוואות ללא מגבלה כוללת. כלומר כל פעם שאנחנו לוקחים הלוואה כמות הכסף הכוללת גדלה. כך למשל, בחצי השנה האחרונה הודפסו משום מקום 25% מכלל כמות הדולרים בעולם כשרק 1% בערך מחזיקים ב 30% מכלל כמות הדולר העולמית.
כלומר, בתהליך הולך ומתגבר, לאורך 40 השנים האחרונות ערך הדולר שאיליו מוצמדים כל יתר המטבעות בעולם, הולך ונשחק, השימוש בו הולך ומתעוות ונראה שאנחנו על מסלול משברי.
זה קורה כי למרבה הצער, שכחנו שכסף זה אנרגיה.
שכחנו לחבר את הכסף לחוק היקום לפיו אין אנרגיה בלי סוף! התנהלות בריאה ומקיימת חייבת לשקף את העיקרון הזה הן כפרטים והן כחברה.
אולי הבשורה מגיעה מטכנולוגית הבלוקצ׳יין ומטבעות דיגיטליים הפותרים את בעיית הנדירות בדרך טכנולוגית ומראים דרך אלטרנטיבית לעתיד.
ימים יגידו, ובנתיים מה זה אומר לגבינו?
מאיפה מתחיל התיקון?
לפי העיקרון הזה, אם נפעל מתוך אמת בסיסית עמוקה כזאת, נעלה את סיכויינו לשמור, להנות ולקבל ערך ומשמעות בחיים מכל דבר על פני זמן, מרחבים, תחומים ואנשים. כולל כסף.
הדרך (הלא פשוטה) לתיקון מתחילה בהתנתקות הדרגתית מההתנהלות השוחקת והבזבזנית הזאת, ״מהמטריקס״, וחישוב מסלול מחדש לדרך ההולמת יותר את היררכית הערכים הפנימיים והיכולות הנדירים והייחודיים שתסריט החיים מספק לנו.
אפשר להתחיל בקטן, בלעצור רגע ולחשוב רגע לפני כל שליפת כרטיס האשראי -
האם ומה באמת נחוץ לי?
האם רכישה זאת תביא אותי למקום חדש?
האם היא תעניק לי ערך עתידי משמעותי?
האם היא באמת שווה את האנרגיה היקרה שלי?
זאת בעיני אהבה עצמית ואולי מקור ליותר אושר -
לבטא ככל האפשר את הזמן המוגבל שיש לנו, כוחות המאמץ המוגבלים שלנו, האנרגיה המחשבתית, הרגשית, הפיזית המוגבלת שלנו, העושר והיצירתיות הפנימיים שלנו.
אם נתייחס לכסף כשיקוף של אנרגיה אישית, פנימית, יקרה, ייחודית ונדירה, נוכל ביתר קלות להגדיר לעצמנו מה זאת הצלחה עבורנו, מהם סדרי העדיפויות שלנו לטווח ארוך, ולנהל את עצמנו עם פחות השוואה לאחרים, בקצב יותר אישי שפוי.
ברמה האישית נתרום כך לאושר שלנו, אך גם נתחבר טוב יותר לקונטקסט של התמונה הגדולה יותר. אנחנו חלק ממנה ואיתה התסריט הפנימי שלנו מסונכרן.
ברור שבעולם של ימינו, להתחבר למהות זה מאוד לא פשוט!
האם לדעתכם קיימת אלטרנטיבה טובה יותר?