האם קיים קשר בין משבר האקלים לבין צרכנות פרועה? האם שינוי תודעה יציל את המצב?
האם קיים קשר בין משבר האקלים לבין צרכנות היתר שלנו?
על פניו אין קשר. הדעה הרווחת אומרת שאם רק נפחית את גזי החממה הבעיה האקלימית תיפתר…
אך מה רואים בראיה רחבה יותר של אנרגיה מול חומר?
המודל של תודעת העל מצייר תמונה אחרת.
לא כל כך נעים לשמוע, אבל במבט מהצד על ההתנהלות האנושית, האם איננו מתנהגים כמכורים? מי יותר ומי פחות. מכורים לצרכנות יתר, מכורים להישגיות יתר. אנחנו משקיעים המון זמן וכסף על דברים שאינם באמת שמים אותנו במקום חדש.
האם יותר ויותר ״stuff״ משנים מהותית את חיינו? זה בור ללא תחתית - אף פעם לא מספיק, הרף עולה כל הזמן...
מסתבר שהטבע האנושי מקשה עלינו לוותר על חפצים נאים.
כששהגיעה הקורונה נאלצנו כולנו לעצור. זמנית. בעקבות כך, חלקנו עבר שינוי משמעותי שנבע מעצם העצירה והזמן להתבונן על עצמנו ועל סדרי העדיפויות שלנו.
אך די מהר חזרנו, ולא חסרות דוגמאות -
מסת בגדים וחפצים ממשיכה להצטבר לנו בבית בקצב כל כך פרוע, שנוצר מקצוע חדש- מסדרי ארונות.
ברי מים ומכונות קפה כדוגמא, כבר נמצאים כמעט בכל בית ובכל מקום.
לק ג׳ל ש"חייבות" לחדש כל חודש.
אין סוף צעצועים נרכשים ונזרקים כל כך מהר לפח...
כל אירוע, הצעת נישואים או יום הולדת ״מחייבים״ הפקה.
מחדשים לטלפון הכי הכי... כאילו את הנוכחי כבר מיצינו.
ועוד ועוד...
לא שיש משהוא רע בכל אחד מהדברים האלו בפני עצמו, אך האם עצרנו לשקול את ההחלטה לצרוך אותם? בדקנו סדרי עדיפויות? על חשבון מה זה בא? או שהתפתנו לרכוש בלי לחשוב על זה יותר מידי. הרי לא כל כך מזמן הסתדרנו גם בלי התעשיות האלה...
מהזוית של תודעה אנחנו מתנהגים כמו מכורים ולא שמים לב!
לא שוקלים, לא חושבים כמה זמן, כסף, משאבים, חומר, אנרגיה, אריזות, קישוטים והובלות כל ההרגלים האלו שואבים מאיתנו ומהכדור שלנו.
והתמורה? מה קיבלנו בתמורה? מה למדנו? במה החכמנו?
האם ההשקעה שמה אותנו במקום חדש?
האם אנחנו כמו עכבר על גלגל שרץ ורץ ולא מגיע לשום מקום?
יש אפקט מצטבר
כשמיליארדי בני אדם נכנסים למעגל כזה של התנהלות האפקט מצטבר!
זה בדיוק מה שקרה ב-50 השנים האחרונות.
ההשלכות לאורך זמן מצטברות ומשפיעות גלובלית על הפלנטה כולה, וכדור הארץ שלנו לא עומד בזה.
המשמעות היא גלי חום בקטבים, שיטפונות בוץ מטורפים, סופות הרסניות, שרפות ענק, בצורות, רעידות אדמה, התפרצויות געש ומה לא. הגענו למשבר אקלים.
מכיוון שכולנו מכורים, הדיבור המקובל על משבר האקלים בתקשורת, בחברה, בכלכלה ובפוליטיקה, מכוון את זרקור תשומת הלב שלנו אך ורק אל גורם אחד- אל פליטת גזי החממה, הרחק ככל האפשר ״מהפיל הלבן שבחדר״- החלק המרכזי שאנחנו משחקים כאשר רובנו ״ג׳נקים״ של צרכנות יתר ואנרגיה.
אנחנו לא מתפתחים אישית מחוויות כאלה - בעיקר מבזבזים זמן ואנרגיה חומרית יקרה ללא שוב.
ואף פרסומת לא תעיר אותנו מהתרדמת, ובטח לא פוליטיקאים.
קשה להאשים אותנו - הקשר בין שינויי אקלים להתנהלות שלנו עצמה אינו קל לזיהוי . לכן אין טעם להאשים אף אחד, אבל גם אי אפשר להמשיך בדרך הזאת עוד ועוד. משהו חייב לגרום לשינוי.
על מנת להתמודד אפקטיבית עם הבעיה חשוב קודם לאבחן אותה. תודעת העל מספקת הסבר:
מה הקשר בין שינויי האקלים לבין צרכנות והשגיות היתר שלנו מזוית רחבה יותר?
ההסבר לפי מיטב הבנתי כתלמידה ומנחה של לימודי תודעת העל (מודל העוסק בחוקיות אנרגטית, על-חומרית המשפיעה עלינו מהצד הנסתר של עולמנו הגלוי).
הנחת הבסיס היא שכבני האדם, אנחנו יצורים ״היברידיים״ מבחינת הצריכה האנרגטית. אנחנו שורפים אנרגיה משני סוגים - חומרית-אטומית (מזון שתיה אוויר) ועל-חומרית-חלקיקית (רוחית/חלקיקים קוונטיים). את האנרגיה העל-חומרית שאנחנו צורכים אנחנו לא רואים אך אין זה אומר שהיא אינה קיימת! כפי שאת קרן השלט למזגן אנחנו לא רואים, אך היא קיימת ומשפיעה.
על פי תודעת העל, 3 סוגי ״דלקים״ אנרגטיים מזינים בכל רגע את חושינו ואת חיי הרוח שלנו - עולמנו הפנימי.
סוג אחד, שלצורך הנוחות מכונה אנרגיית האש, מזין מוטיבציה, תשוקה, רצונות וכוח פיזי. סוג אחר, המכונה אנרגיית אוויר, מזין את המנטאלי ואת הדימיון. סוג נוסף, המכונה אנרגיית מים, מזין את החוויה הרגשית.
היכולת הזאת היא הטבע שלנו. היא מוטבעת בנו ואנחנו משתמשים בה כמובן מאליו. וכך ה״דלקים״ הללו מאפשרים לנו לפעול, לחשוב, להרגיש, לדמיין, לרצות ופשוט לחיות חיים אנושיים, כאשר כל אחד מאיתנו כאינדיבידואל מקבל הזנה ייחודית לו. (מכאן ההבדלים ביכולות, ברצונות ובאופי האישי של כל אחד).
למשל, לפעמים מפגש זוגי מתחיל כהתאהבות בהזנה חזקה של אנרגית אש, של תשוקה ואנרגיה מימית של רגשות, ואילו האנרגיה המנטאלית האווירית נחלשת. אם האנרגיה המימית יורדת ואנרגיית האש יורדת, אנחנו אומרים שהקשר נגמר, שכבר לא אוהבים.
או דוגמה נוספת, כאשר האנרגיה המנטלית נפגעת זה יכול, בין היתר, לקבל צורה של חוסר ריכוז או ערפל מוחי.
זה העיקרון, על קצה המזלג, הפועל בכל אחת ואחת מהפעילויות שלנו.
בכל רגע ורגע אנחנו ״שורפים״ אנרגיות.
הכל טוב ויפה, אז איפה הבעיה?
הבעיה היא שכל רצון לעשיה מכל סוג הוא ״לחיצה על השלט״ אשר מזמן עוד ועוד אנרגיה מכל הסוגים והיא מגיעה אלינו, אך אנחנו לא עושים שימוש בכולה מכל מיני סיבות שאין זה המקום לפרט אותן. לכן, חלק מהרצונות שלנו מתממש והאנרגיה ״נשרפת״ אך חלק גדול מהאנרגיה שאנחנו מזמנים חורג מעבר ונשאר ב״אטמוספירה״ כעודפים אנרגטיים.
למרות שאנחנו לא רואים את האנרגיה הזאת ועוד לא מצליחים למדוד אותה, היא אמיתית מאוד. כדור הארץ הוא מערכת סגורה, אז תחשבו על האפקט המצטבר של עודפים אנרגטיים במעין סיר לחץ. משהו חייב לשחרר לחצים!
על מנת לשמור על שיווי משקל, מופעל מנגנון פרוק עודפים המשתחררים בצורת חום, שטפונות, שרפות, רעידות אדמה, סופות ועוד. שטפונות פורקים אנרגיית מים עודפת, שרפות ענק פורקות אנרגיית אש, סופות משחררות לחצי אנרגיה אווירית.
כדור הארץ שלנו, כמערכת אחת, מנסה לאזן את עצמו. (הגוף שלנו אגב, עושה בדיוק אותו הדבר דרך סימפטומים בריאותיים)
למרבה הצער, גם זה מסתבר, לא מספיק.
הצרכנות והישגיות היתר שלנו קיבלו קצב פרוע כל כך, שהופעלים מנגנוני פיקוח ובקרה נוספים, אחד מהם הופיע בעולם בצורה של מגפה גלובלית עם וירוס הקורונה.
המגפה וההאטה הכלכלית מתפקדים כאמצעי חירום על מנת להעביר אותנו תהליך גמילה.
מכורים לא עוצרים בעצמם את ההתמכרות שלהם, הם זקוקים להתערבות חיצונית. ואנחנו לא היינו עוצרים מרצון.
הקורונה, האינפלציה, ההאטה הכלכלית ואי הודאות הגוברת בשרשרות האספקה יוצרים תנאים המאלצים אותנו להאט את הבזבוז החומרי והאנרגטי שאנחנו מייצרים ללא הכרה.
תחשבו למה גורמים:
- תעשיות הבשר והדגים
- תעשיות האופנה והיופי
- מוצרי האלקטרוניקה והחשמל המתיישנים ומתחדשים במהירות
- החקלאות האינטנסיבית,
-התעבורה, התעופה והתיעוש האינטנסיביים,
כל אלו מביאים לכריית מחצבים ומשאבים מהקרקע, מהים, מהחי ומהצומח שאובדים ללא שוב. ניצול פרוע כזה של משאבים אינו יכול להמשיך ללא סוף.זה הרעיון המרכזי.
קיימים גורמים נוספים התורמים לשינויי האקלים וכמובן שגם גזי החממה מוסיפים אש למדורה, אך הם לא העיקר! העיקר הוא מה שאנחנו בחיינו האישיים יוצרים מבלי דעת והאפקט המצטבר המאלץ מצבי קיצון להכות בנו לעיתים יותר ויותר קרובות.
מן הסתם, לא ניתן להרחיב תפיסת עולם כוללת במאמר אחד. אך ניתן להציע פרספקטיבה לפיה,
בשורה תחתונה, זה לטובתנו להבין שאנרגיה אינה אין סופית!
ולפעול בדרך ששומרת אפשרויות פתוחות לדורות הבאים.
אם תשאלו מה אפשר לעשות?
ברמה האישית,
ההגיון אומר שאין ברירה. חייבים להאט את הריצה להישגיות עודפת ומלחיצה שהופכת אותנו לפחות בריאים ופחות מאושרים. היא גם מונעת מאיתנו להיות במיטבנו, לתעדף נכון איפה להשקיע זמן, תשומת לב וכסף.
כמו שהזכרתי בתחילת המאמר, הבעיה היא לא מוצר כזה או אחר, הרגל כזה או אחר, הבעיה היא שאנחנו לא שמים לב איך אנחנו מיישרים קו, כל פעם עם רף חדש. כאשר כולם מסביבנו עושים את אותו הדבר, קשה להתעורר וללכת נגד הזרם. קשה לנו לעצור ולתפוס את עצמנו. כשאנחנו במודעות כזאת, קשה יותר להתמקד בפנימיות, למצוא את הקצב הנכון, להיות בקשב לעצמנו, להיות יותר מדוייקים, יותר בקבלה, להנות מהדרך, להנות מדברים פשוטים, להיות ביתר נוכחות ולחוות את התוצאה בצורה של יותר משמעות, יותר שמחה וסיפוק.
אז מה לעשות? ברמה הפרטנית, המפתח הוא להתמודד עם העולם הממהר שלנו דוקא דרך האטה. להאט את קצב החיים של כמה שיותר בני אדם ליותר שפוי.
מה זה אומר?
להיות בררניים יותר. לעשות תיעדוף קפדני יותר של סדרי העדיפויות כאשר ההתפתחות האישית ורכישת מיומנויות מקבלים פלח גדול יותר מהזמן ותשומת הלב שלנו על חשבון הנאות חולפות.
להקפיד יותר על דיוק עם עצמנו, במיוחד מול לחצים חברתיים/משפחתיים/קהילתיים. לא להתפשר על מה שמאוד חשוב לנו ולשלם על כך בזמן, חיות ובריאות.
לחסוך. לשקול טוב יותר את העלות-תועלת לטווח רחוק בכל החלטה צרכנית, בכל צעד, גם לגבי לימודים ותעסוקה. לא כל כך מהר לחדש חפצים ולרכוש מוצרים, פחות לטוס, פחות לבזבז מזון וכו׳…
לסגור ביומן פסקי זמן למחשבה, ופסקי זמן לחיבור עם עצמנו.
ברמה הכללית,
לעשות הרבה יותר ממה שכבר עושים, להשקיע בפתרונות לטווח רחוק, להשקיע בהון האנושי מגיל צעיר, לפתח מקורות אנרגיה נקיים מתקדמים, לתת משקל לקריטריונים של טובת הכלל בטווח הארוך, לפתח פתרונות מחזור וניקוי סביבה חכמים, לפתח חומרים חכמים ועוד.
הרעיון מתכנס לטיפה מינימליזם וטיפה האטה לצד דיוק עצמנו. אם נאמץ זאת במאסות, זה כוון שיכול להוציא אותנו ממסלול הכיאוס וההרס שעלינו עליו . אם נעשה את זה, יש סיכוי טוב שנקדם את עצמנו ואת האושר האישי שלנו וגם המשבריות תיחלש בחיינו. כבר לא נתנהג כמכורים.
מה כבר יש לנו להפסיד?
אז בואו!
בואו נעלה את הסיכוי לאיזון כדור הארץ היקר שלנו. נעצור קצת את הקצב ועל הדרך, באמת נקדם את עצמנו. תחשבו על מיליארדי השנים שלקח לכדור הארץ לייצר את החי הצומח, האוויר הים והיבשה על כל אוצרותיהם היפים לעומת מהירות ההרס של 50 השנים האחרונות.
בואו לא נתעקש לחזור לאורח חיים צרכני מוגבר. בואו נתמקד יותר בפיתוח אישי שאינו רק חומרי (מיומנויות, יצירה, הרחבת דעת, מודעות עצמית, צמיחה אישית) בואו נחשוב רגע לפני רכישת כל מוצר ונצרוך מוצרים בתיעדוף ובכמות מדויקת בקצב איטי יותר.
מה דעתכם? שנאחד כוחות למען עצמנו, עתיד ילדנו והדורות הבאים?
באהבה והרחבת הדעת,
אילנה.
Comments